ת"י 1045 על חלקיו מגדיר שני קריטריונים עיקריים לבידוד הבית:
סף תחתון לערך ההתנגדות הספציפי של כל אלמנט במעטפת
סף תחתון לערך ההתנגדות התרמית הממוצעת של כל הדירה
כמו כן ישנם עוד קריטריונים שונים, פחות עיקריים.
ההתנגדות התרמית של אלמנט מעטפת ספציפי הוא סכום מקבילי של ערך ההתנגדות של כל שכבה בו. ההתנגדות של כל שכבה מסומנת באות r, וההתנגדות של כל האלמנט מסומנת באות R. כאשר מדובר בקירות בלוקי בטון תאי מאושפר הם לרוב יכולים להשיג את ערך ה R הרצוי לבד וללא עזרת בידוד נוסף. כאשר מדובר בקירות בטון – הבטון מבודד לא טוב ביחס לחומרי בנייה אחרים ולכן יש צורך בבידוד תרמי ייעודי.
ההתנגדות התרמית הממוצעת של הדירה היא הממוצע של התנגדות האלמנטים השונים לפי השטח היחסי אותו הם תופסים.
מקור הערכים הגבוליים בתקן הינו הקטנת כמות האנרגיה הנצרכת בבתים בשביל לאקלם את הבית. ההנחה היא שבתוך הבית מטרתנו היא תמיד לשמור על טמפ של 20 מעלות, כאשר בחוץ שוררים תנאי מזג אויר שונים. מזג האויר משתנה לפי אזורי האקלים בארץ ולכן גם כך התקן קובע באופן שונה את ערכי ההתנגדות התרמית הרצויה באזורים השונים בארץ.